<h1>ספר התרומות שער ל"ג חלק ב'</h1>
<h2>דף קסז:</h2>
והיכא דטעין לוה איני חייב לך בשטר זה כלום, כי שמא שום רמאי העלה שמו כשמי. על זה גרסינן בפרק גט פשוט כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו, ושובר לאשה אע"פ שאין בעלה עמה וכו' ובלבד שיהיו מכירין. ושיילינן בגמרא מאי מכירין, אמר רב יהודה שיהא שם מכיר שם האיש ושם האשה, האיש בגט והאשה בשובר. ושיילינן וליחוש לשני יוסף בן שמעון הדרין בעיר אחת [דילמא כתיב גיטא ואזיל וממטי לאתתיה דהאיך], א"ל רב אחא הכי אמר רב שני יוסף בן שמעון הדרין בעיר אחת אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה. ושילינן וליחוש דילמא אזל למדינתא אחריתי ומחזיק ליה לשמיה ביוסף בן שמעון וכתיב גיטא וממטי ליה לאתתיה דהאיך, ואמר להו רב הונא כל שהוחזק שמו בעיר שלשים יום שוב אין חוששין לו. למדנו מזה שכל שטר בין שכותבין אותו במדינת שניהם ושניהן עומדין כאן, בין שטר הנכתב לאחד שלא בפני חברו בכולן צריכין העדים לדעת שהן הן כדי שלא יבאו שנים ויעשו קנוניא וישנו שמותיהן בשמות אחרים ויודו זה לזה בחוב או בשובר או במכירה וכיוצא בהן. אבל מי שהוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין שמא שנה את שמו כדי לרמות, שאם אתה אומר כן אין לדבר סוף. לפיכך מי שלא הוחזק שמו בעיר אע"ג דקרו ליה ועני איכא למיחש למידק דייק הוא, דרמאה ברמאותיה ידע, ואין כותבין לו עד שיביא ראיה שזה שמו או יוחזק בעיר שלשים יום. והיכא דנפק שטרא וטען לוה איני חייב בו כי אם רמאי העלה שמו כשמי והודה ליה במקומי, או שטען לאחר נתחייבתי וזה שבשטר העלה שמו כשם בעל חובי. בהא כיון דלא הוחזקו באותה העיר שנים ששמותיהן שוין אין חוששין לדבריו, דכשם שהוחזקו העדים שאין חותמין על השטר אלא אם כן נעשה גדול [כתובות י"ט ע"א], כן הוחזקו שאין חותמין על השטר אלא אם כן מכירין שמות הנכתבין בשטר. וכן פסק הרב ר' משה ז"ל [מלוה פכ"ד ה"ה].
